מדהים אותי בכל פעם מחדש לגלות
עד כמה דרכי השיווק שלנו
הן תולדה של מי שאנחנו.
של מי שגדלנו להיות
וגם של הילד הקטן שבנו.
ההוא שלמד על בשרו על מה שבטוח לו ומה שגילה שמסוכן לו.
אחנו פוגשים המון בעלי עסקים
והמנעד של הפעולות שהם בוחרים לעשות כל כך שונה.
יש את אלו שלא מסוגלים לשווק בפרופיל האישי. פשוט אין מצב מבחינתם. זה מביך ולא נעים ו״מה יגידו״ ואיזה פאדיחה (כי הכי מסוכן להם לאבד את הקרובים ודעתם הכי חשובה להם מאוד)לכן הם יסתערו על הממומן. שפונה לאנשים זרים.
לעומתם, יש את אלו שלא ישימו שקל על הממומן עד שהוא לא יהיה בטוח וודאי וידע שהכסף יחזור באחוזים גבוהים (שזה אף פעם לא. כי יש רק דבר 1 וודאי ובטוח בחיים)
יש מי שמוכן לשים את הכסף בסקיילים מאוד מוגדרים כי הוא מדוד ושקול (ומסוכן לו ״להתפרע״) ויש מי שישים מראש סכומים לכתחילה אריבער כי דווקא זה הכי פחות מסוכן בתודעה שלו.
יש מי שיעשה מה שצריך וישים את תחושת הקושי בצד ברמה שהוא בכלל לא יחווה אותו ויש מי שכל צעד שלו ילווה בקושי ומאמץ (גם אם בשני המקרים אלו יהיו אותם הצעדים בדיוק)
יש מי שילך עם זה עד הסוף גם אם צריך ליפול ולקום בדרך כמה פעמים ו״כולם יראות את זה״ ויש מי שיחווה המון תהפוכות נפשיות והתלבטויות וגם ייסורים, עוד לפני שהוא ניסה משהו בחוץ ובפועל ישאר רוב הזמן פחות או יותר באותה הנקודה.
וזה מדהים בעיני. כי שיווק, זה שיווק, זה שיווק
אבל האופי שלנו כל כך שונה, כי הילדות שלנו היתה כל כך שונה ולכן הפעולות שלנו וההישגים שלנו יהיו שונים. אבל יש מחנה משותף בנאלי לכולנו:המון פעמים הצמיחה האמיתית תהיה בדיוק מעבר לאותה הפינה שכל כך לא נוחה לנו ומרגישה כמסוכנת…שם יהיו השיעורים האמיתיים שלנו ושם תהיה הצמיחה.